במרוץ החיים כמעט שלא נשארים לנו רגעים של שקט אמיתי. רגע קטן לשבת, לקרוא משהו, לענות להודעה או פשוט להיות לבד.
באופן מעט משעשע, אחד המקומות היחידים שבהם אנשים עדיין מרשים לעצמם לעצור לכמה דקות הוא חדר השירותים. לפעמים נשארים שם עוד רגע רק כדי לסיים פוסט, עוד עמוד בספר או עוד נשימה של שקט.
אבל יש אנשים שיושבים שם הרבה זמן מסיבה אחרת לגמרי.
לא בשביל השקט.
לא בשביל הטלפון.
לא בשביל לברוח מהיום.
אלא כי הם פשוט מחכים.
מרגישים שיש צורך, מתיישבים, מנסים, מתאמצים ושום דבר לא באמת קורה. או שקורה בקושי. לפעמים יש יציאה, אבל היא קשה. לפעמים אין יציאה כמה ימים. ולפעמים נשארת תחושה שהגוף לא באמת השתחרר.
עבור מי שסובל מעצירות, הישיבה הזאת כבר אינה הפוגה קטנה מהיום אלא חלק מתיש, מתסכל ולא נעים מהשגרה.
לא כל ישיבה ממושכת בשירותים היא עצירות ולא כל קושי בשירותים הוא אותו הקושי.
אבל לפי הנטורופת ד"ר אליהו לביא, בעל דוקטורט בנטורופתיה ומומחה לרפואה טבעית, התמונה רחבה יותר. הוא מסביר שמערכת העיכול היא אחת הדרכים שבהן הגוף מאותת לנו שמשהו יצא מאיזון, לכן לא נכון להתייחס לעצירות רק כאל בעיה נקודתית של יציאה שלא הגיעה בזמן.
"ברפואה הטבעית אנחנו מתייחסים לעצירות כסימן לחוסר איזון כללי בגוף. בדרך הזו הבטן שלנו מדברת, והיא בעצם אומרת שיש כאן בעיה שצריך לשים אליה לב". עוד לדבריו, פעילות מעיים תקינה אמורה לכלול לפחות יציאה אחת ביום. מדוע? כי בסופו של דבר אנחנו אוכלים כמה פעמים ביום ומה שהגוף צריך לספוג, הוא סופג. אבל יש גם פסולת וחומרים שהגוף צריך לפנות החוצה, ולא נכון שיישארו בו זמן רב מדי.
יחד עם זאת, ד"ר לביא עושה הבחנה חשובה בין עצירות ממשית לבין מצב אחר, שגם הוא מטריד לא מעט אנשים. כאלה שיש להם יציאה בכל יום, אבל היא לא מגיעה בקלות. כלומר שהם מרגישים צורך להתפנות, יושבים, מחכים, מתאמצים, ולעיתים נשארים בתחושה שהגוף לא באמת השתחרר. במקרים כאלה, לא תמיד מדובר בעצירות קלאסית, אלא בבעיה שקשורה יותר לתנועתיות של המעי.
"אם יש יציאה בכל יום, אבל האדם צריך לשבת הרבה זמן עד שהיא מגיעה, אני לא תמיד מגדיר את זה כעצירות, כיוון שהרבה פעמים זה כבר קשור לתנועתיות של המעי, כאשר התחושה מגיעה לפני שיש באמת צורך, ואז האדם יושב ומחכה".
ההבחנה הזאת חשובה מאחר והיא משנה גם את דרך ההתייחסות לנושא. לא מספיק לשאול האם הייתה יציאה או לא הייתה יציאה, אלא צריך לבדוק איך היא מגיעה, כמה זמן היא דורשת, האם יש מאמץ, האם יש תחושת התרוקנות, והאם מערכת העיכול פועלת באופן טבעי או מתוך לחץ וחוסר סדירות.
אחת הטעויות הנפוצות בהתמודדות עם עצירות היא שימוש קבוע במשלשלים. במצבים מסוימים אנשים מרגישים שאין להם ברירה, במיוחד אם הם סובלים לאורך זמן, אבל ד"ר לביא מזהיר מפני שימוש ממושך ולא מבוקר בהם. הוא מסביר שמשלשלים יכולים אולי לתת מענה נקודתי, אך לאורך זמן הם עלולים להפוך את הגוף לתלוי בהם.
"משלשלים הם הרבה פעמים אגרסיביים, לכן כשמשתמשים בהם תקופה ארוכה, הגוף מתרגל וצריך אותם שוב ושוב. במצב כזה עלול להיווצר מעי עצל, ואז כבר קשה הרבה יותר להחזיר את המערכת לפעילות טבעית".
במקום לרוץ מיד לפתרון שמכריח את הגוף להוציא כמו משלשלים, ד"ר לביא מציע להתחיל מהבסיס. להבין למה מערכת העיכול אינה מתפקדת כמו שצריך, האם חסרים נוזלים, האם התזונה דלה מדי בסיבים, האם האדם כמעט לא זז במהלך היום, והאם יש קושי בפירוק המזון עצמו.
ברגע שמבינים מה הבעיה, מגיע השלב הראשון בהתמודדות עם עצירות. הוא נשמע פשוט, אבל הוא לא תמיד מיושם בפועל. ד"ר לביא ממליץ לבדוק קודם כל את
התזונה, ובמיוחד את כמות הסיבים התזונתיים, כאשר אכילה של פירות, ירקות ומזונות טבעיים עשירים בסיבים יכולים לסייע להגדיל את נפח היציאה ולתמוך בפעילות תקינה יותר של המעי.
לצד התזונה, יש חשיבות גדולה לשתייה. ד"ר לביא מספר כי לא פעם אנשים מגיעים אליו עם תלונות על עצירות, אך בתשאול פשוט מתברר לו שהם כמעט ולא שותים מים.
לדבריו, אין צורך להכריח כל אדם לשתות כמויות מוגזמות, אבל כן חשוב לשים לב לסימנים פשוטים. שתן בהיר יחסית יכול להעיד בדרך כלל על שתייה מספקת, בעוד ששתן כהה מאוד עשוי להצביע על מחסור בנוזלים, וכאשר הגוף לא מקבל מספיק מים, גם מערכת העיכול מתקשה לעבוד בצורה תקינה.
גם תנועה היא חלק מהעניין. מי שיושב שעות ארוכות כמעט בלי לזוז, משפיע לא רק על הגב, השרירים והמשקל, אלא גם על תנועתיות המעי. "כדאי לזוז, לעלות במדרגות במקום במעלית וגם ללכת יותר. זה טוב לנפש, לגוף וגם למעי", אומר ד"ר לביא.
חשוב להדגיש: מקרה של עצירות חדשה שהופיעה בפתאומיות, עצירות שמלווה בירידה לא מוסברת במשקל, דם בצואה, כאבים חריגים, הקאות, חום, אנמיה, כל אחד מהתסמינים האלה מחייב בירור רפואי.
טיפול טבעי נכון אינו בא במקום בדיקה כאשר יש סימני אזהרה, אלא משתלב לאחר שמבינים שאין מצב רפואי הדורש התייחסות אחרת.
מעבר לסיבים, מים ותנועה, ד"ר לביא מדגיש נקודה שרבים לא חושבים עליה והיא שתהליך העיכול מתחיל כבר בפה. כאשר אנחנו אוכלים מהר, בולעים כמעט בלי ללעוס וממשיכים הלאה, אנחנו מקשים על מערכת העיכול עוד לפני שהמזון הגיע לקיבה.
מאחר ותהליך פירוק המזון מתחיל הפה, עדיף לאכול לאט כי יש שם אנזימים שעושים עבודה חשובה. אבל כשאדם אוכל מהר מדי ולא לועס כמו שצריך, מערכת העיכול צריכה להתמודד עם עומס גדול יותר בהמשך.
אצל חלק מהאנשים הבעיה קשורה גם למחסור או חולשה בפעילות אנזימי העיכול. במצב כזה המזון אינו מתפרק בצורה טובה מספיק, והאדם עשוי להרגיש כבדות, עייפות או חוסר נוחות אחרי ארוחות. הדבר בולט במיוחד לאחר ארוחות עשירות בחלבון, כמו בשר, דגים או ביצים, או אחרי ארוחות גדולות יותר כמו ארוחת צהריים כבדה או ארוחת שבת.
"אם אחרי ארוחה חלבונית אדם מרגיש כבד מאוד, עייף או רוצה מיד לישון, זה יכול לרמוז על קושי בפירוק המזון. אומנם לא תמיד חושבים על זה בהקשר של עצירות, אבל מערכת העיכול היא מערכת אחת, ואם הפירוק לא טוב, זה משפיע על כל ההמשך".
אחת הזוויות המעניינות בגישה של ד"ר לביא היא ההסתכלות על סימנים חיצוניים שיכולים לרמוז לנו על מצב העיכול. הוא מדגיש כי לא מדובר באבחון חד משמעי שכל אדם יכול לעשות לעצמו, אבל כן בסימנים שכדאי לשים אליהם לב.
למשל, אזור הקוטיקולה בציפורניים, אותו אזור עדין שמפריד בין העור לציפורן, יכול לעיתים ללמד על מצב העיכול. כאשר האזור הזה מעובה, סדוק, בשרני מדי או לא נראה תקין, הדבר עשוי לרמוז על קושי בפירוק חלבונים או שומנים.
סימן נוסף קשור לצואה עצמה. "אם הצואה צפה ולא שוקעת, לפעמים זה יכול להעיד על פירוק לא טוב של שומנים. ואז, כאשר השומן לא מתפרק כמו שצריך, הוא יכול להישאר בצואה, ואז היא צפה. זה סימן שכדאי להתייחס אליו, במיוחד אם הוא חוזר על עצמו", מסביר ד"ר לביא.
כאן נכנס גם תפקידם של הכבד, כיס המרה ומיצי המרה. מיצי המרה משתתפים בתהליך פירוק השומנים, וכאשר הפעילות הזאת אינה מיטבית, הדבר עלול להשפיע על תחושת הכבדות, על איכות העיכול ועל פעילות המעיים.
במצבים שבהם יש נטייה לעצירות, כבדות או עיכול איטי, ניתן לשקול תמיכה טבעית שמכוונת לא רק ליציאה עצמה, אלא למערכת העיכול כולה.
יש אנשים שכבר ניסו לשתות יותר מים. ניסו שזיפים. ניסו סיבים. ניסו "לאכול יותר בריא" ועדיין היציאה לא קלה, הבטן כבדה, ויש תחושה שהגוף כאילו מחזיק ולא משחרר.
במקרים כאלה, ייתכן שהבעיה אינה רק במה שנכנס לגוף, אלא גם באיך שהגוף מפרק, מעבד ומפנה. כלומר: האם המזון מתפרק כמו שצריך, האם המעי נע בקצב תקין, והאם הכבד, כיס המרה ומיצי המרה משתתפים בצורה טובה בתהליך.
כאן נכנסים לתמונה צמחי המרפא, כתמיכה נוספת במערכת העיכול כאשר הגוף מתקשה לחזור לפעילות סדירה. בגישה של הנטורופת ד"ר לביא, השילוב המרכזי במצבים כאלה הוא בין שני תוספים: מקסיקול ופלונטר.
במצבים שבהם יש נטייה לעצירות, כבדות או עיכול איטי, ניתן לשקול תמיכה טבעית שמכוונת לא רק ליציאה עצמה, אלא למערכת העיכול כולה.
יש אנשים שכבר ניסו לשתות יותר מים. ניסו שזיפים. ניסו סיבים. ניסו "לאכול יותר בריא" ועדיין היציאה לא קלה, הבטן כבדה, ויש תחושה שהגוף כאילו מחזיק ולא משחרר.
במקרים כאלה, ייתכן שהבעיה אינה רק במה שנכנס לגוף, אלא גם באיך שהגוף מפרק, מעבד ומפנה. כלומר: האם המזון מתפרק כמו שצריך, האם המעי נע בקצב תקין, והאם הכבד, כיס המרה ומיצי המרה משתתפים בצורה טובה בתהליך.
כאן נכנסים לתמונה צמחי המרפא, כתמיכה נוספת במערכת העיכול כאשר הגוף מתקשה לחזור לפעילות סדירה. בגישה של ד"ר לביא, השילוב המרכזי במצבים כאלה הוא בין שני תוספים: מקסיקול ופלונטר.
מיועד בעיקר לתמיכה בתהליכי העיכול: פירוק המזון, תחושת כבדות אחרי ארוחות, פעילות אנזימטית ותמיכה כללית במערכת העיכול.
מכוון יותר לצד של תנועתיות המעי, פעילות הכבד, כיס המרה ומיצי המרה. כלומר לא רק "לדחוף החוצה", אלא לעזור למערכת להשתחרר בצורה טבעית יותר.
במקרים של עצירות ההמלצה היא לקחת כמוסה אחת של מקסיקול ושתי כמוסות של פלונטר.
עצירות כרונית היא לא דבר שכדאי להתרגל אליו. לא בגלל אי הנוחות בלבד, אלא משום שהיא יכולה להיות סימן לכך שמערכת העיכול מבקשת תשומת לב עמוקה יותר.
המטרה אינה "להכריח" את הגוף להתרוקן, אלא לעזור לו לחזור לקצב טבעי, נעים וסדיר יותר עם פחות מאמץ, פחות כבדות ופחות תחושה שהגוף תקוע.
לכן, לצד שתייה, סיבים, תנועה ולעיסה נכונה, במקרים רבים כדאי לבדוק גם תמיכה טבעית עמוקה יותר בתהליכי העיכול, בתנועתיות המעי ובפעילות הכבד ומיצי המרה.
מתלבטים איזה מוצר יכול להתאים לכם?
השאירו פרטים ומבטיחים שנחזור אליכם בהקדם :)
לקוחות יקרים, טופס זה מיועד לבקשה לביטול הזמנה בלבד.
